וסילנקו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובעת, ילידת 1968, מועסקת כעובדת ניקיון, עותרת לחייב את הנתבעת בנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 25.9.09.

2.לטענת התובעת, לאחר שסיימה את עבודתה בבית הספר אינשטיין בחיפה, ביום 25.9.09 בשעה 11:30 או בסמוך לכך, נסעה להמשך סידורים וקניות לקראת שבת. לאחר שסיימה את עיסוקיה הפרטיים, בהיותה בדרכה הביתה, נפגעה, שעה שרכב שנסע מאחוריה פגע ברכבה.

3.התאונה ארעה ביום שישי בשבוע, וביום ראשון חל ערב יום כיפור, ולכן התובעת נבדקה לראשונה בקופת חולים ביום 27.9.09. בבדיקתה נמצאה רגישות והגבלות בתנועת הצוואר ורדימות באצבעות 3-4-5 ביד שמאל. נמצא יישור של העקומה הצווארית, הומלץ על טיפול במשככי כאבים והתובעת הופנתה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה, 14 במספר, והייתה במעקב עד 1.6.11.

4.לטענת התובעת, הכאבים וההגבלות לא פחתו ואף גברו, והתובעת דיווחה על החמרת כאבים בכתף שמאל לעומת מצב קודם (תלונות בעניין הכתף שהיו עובר לתאונה), הקורנים לצוואר וכן הרגשת נימול ביד.

לאחר שלא חלה הטבה נאלצה התובעת, לטענתה, לעבור ניתוח בכתף השמאלית בשנת 2012 ומאז ועד היום היא ממשיכה להיות במעקב.

התובעת טוענת כי ב-25.1.12 אושפזה בבית החולים כרמל, אך ביצוע הניתוח נדחה והיא שוחררה למחרת. ביום 15.2.12 ועם התגברות הכאבים, אושפזה שוב בבית חולים כרמל ועברה ניתוח לאיחוי הקרע שנגרם בכתף בעקבות התאונה. היא שוחררה ביום 17.2.12. בעקבות הניתוח הנ"ל שהתה, לפי הטענה, באי כושר מלא עוד 7 חודשים עד 31.8.12.

5.התובעת טוענת כי מאז התאונה הפכה לאדם חסר בטחון התלוי בזולתו ונזקק לסיוע יום יומי. לטענתה, בתקופה הסמוכה לאחר התאונה והמשתרעת על מספר חודשים, התקשתה בפעולות אלמנטריות בחיי היום יום. היא איננה מסוגלת עד היום לנקות ולהרים רהיטים כפי שעשתה בעבר, לתלות כביסה ולבצע עבודות נוספות. בגין האמור היא נזקקה לעזרת בעלה וקרובי משפחה אחרים וכן לעזרת הגב' אירנה חודז'ינובה שסייעה לה 3 פעמים בשבוע, 3-4 שעות בכל יום (נספח ד' לתצהיר התובעת).

היא אף מפנה לסיכום בדיקה של ד"ר גולצמן המתמחה ברפואה תעסוקתית שבדק את התובעת וקבע ביום 8.8.12 שהתובעת איננה מסוגלת לכל עבודה הכרוכה בהפעלת מאמצים פיזיים ביד שמאל או כל עבודה הדורשת הרמת יד שמאל מעל הכתף וזאת למשך 12 חודשים מאותו מועד.

6.התובעת טוענת כי בשל מגבלותיה היא נמנעת מלעבוד עבודות נוספות במשק בית, אותן ביצעה עובר לתאונה, ולא תהיה מסוגלת לבצען בעתיד. היא אף טוענת כי בעתיד תתקשה להמשיך ולעבוד בעבודתה הנוכחית בעירית חיפה בשל מגבלותיה וכאביה.

7.התובעת מעידה כי בתקופה מסוימת בין שנת 2003 ל-2007, סבלה מבעיה ראומטית והייתה מעורבת בתאונת עבודה קלה ביותר, שבעקבותיה טופלה והתלוננה על כאבים בכתפיים עד חודש דצמבר 2007. על פי עדותה, הכאבים בכתפיים (בשתי הכתפיים) נמשכו על פני תקופה של כ-5 חודשים ולמעשה לאחר דצמבר 2007 פסקו התלונות ולא נותר כל נזק בגין מצב קודם זה.

התובעת אף מציינת כי בעקבות תאונת העבודה הקלה משנת 2007, לא נעדרה מעבודתה כלל והמשיכה בעבודתה הרגילה באותו היקף משרה.

8.התובעת, עובדת עירית חיפה, החלה לעבוד כעובדת ניקיון בבית ספר אינשטיין בשנת 2002 סמוך לאחר עלייתה לארץ מרוסיה. לטענתה, עבדה גם בעבודות משק בית פרטיות. ממוצע שכרה עובר לתאונה הסתכם ב-4,500 ₪ לחודש והכנסתה מעבודות משק בית הגיעה לסך חודשי ממוצע נוסף של עוד כ-3,500 ₪. לטענתה, בעטיה של התאונה ובשל העובדה שלא יכלה להמשיך יותר בעבודות הפרטיות, נפגע שכרה, שכן עבודתה היחידה שנשארה הייתה העבודה בעירית חיפה.

9.עוד טוענת התובעת כי נוכח המצב נאלצה ליטול הלוואה מעירית חיפה, והלוואה נוספת מבנק הפועלים בחודש ינואר 2013, הואיל וירידת השכר הביאה לקשיים כלכליים.

על פי אישור שצורף מעירית חיפה, עולה כי התובעת נעדרה מעבודתה מיום 22.1.12 ועד 18.7.12, ומיום 19.7.12 הופסקה משכורתה בשל ניצול מלוא ימי המחלה והחופשה שעמדו לרשותה עד אז (נספח ג' לתצהיר התובעת).

התובעת אף צירפה מסמך מעירית חיפה בו היא מתחייבת להחזיר סכומים ששולמו לה כמשכורות, הגם שנעדרה מעבודתה עבור העדרות של 136 יום בסך 23,717 ₪.

סכומים אלו מנוכים ממשכורתה ב-12 תשלומים, החל ממשכורת דצמבר 2012 (המשך של נספח ג' לתצהיר התובעת).

10.התובעת טוענת כי הוציאה סכומים ניכרים בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, מעקב במרפאת כאב בבתי חולים, מכון לפיזיותרפיה, וכן היו לה הוצאות לצורך תרופות, זריקות, משחות ואביזרים אורטופדיים.

11.הנתבעת לא מכחישה את התאונה, ברם לטענתה אין קשר סיבתי בין התאונה הקלה לבין הפגיעות הנטענות. לטענתה, לא נגרמה לתובעת כל נכות או מגבלה כתוצאה מהתאונה, ולראייה, לאחר התאונה שבה התובעת לעבודתה ללא כל הגבלה ובמשכורת שלא נפגעה. לטענתה, מדובר בתאונת עבודה ולכן יש לנכות מכל סכום שיפסק את הסכומים שהתובעת יכלה לקבל אילו הייתה פועלת להקטנת הנזק בדרך של פניה למל"ל ומיצוי הזכויות.

12.הצדדים הסכימו על מינוי מומחה בתחום האורטופדי עוד בטרם הוגשה התביעה, וביקשו שחוות דעת זו תעמוד בפני בית המשפט כחוות דעת מחייבת בתביעה כאן.